פעם (אני כמעט מתביישת להגיד) לא אהבתי את ל"ג בעומר, שנאתי מדורות וריח של עשן – היום בהייה במדורה מסיבה לי עונג שרק הים יכול להתחרות בו. פעם לא סבלתי את ריחם של הפרחים הקטנטנים הצבעוניים האלה, אין לי מושג איך קוראים להם, שזורקים באוויר ל"חתן כלה". ובגלל שילדי אהבו אותם, התאהבתי בהם גם אני, ואפילו כשאני הולכת לבדי ברחוב (אם אין אף אחד בסביבה) אני קוטפת לי חופן, זורקת באוויר ומביטה איך הם נופלים ככוכבים על ראשי. ככה גם עם חנוכה. אולי היו אלה הלביבות השומניות, ריח הטיגון הכבד, ואולי הסופגניות המוזרות שנאלצנו לאכול כל שנה, כי כ"כ רצינו סופגניות, ואלו של אימי (ועל כך כבר התלוננתי לא פעם, וסליחה אמא) היו מפלצות שרופות מבחוץ ממולאות בצק נא לגמרי מבפנים...

פה באמת יש לי שריטה עמוקה ולא נראה לי שאעיז אי פעם להכין סופגניות בעצמי, אבל על ליבוב הלביבות התגברתי יפה ואפילו יש לי כמה טיפים נחמדים כמו לגרר חצי כמות בטטה חצי תפו"א, או להוסיף תפוח עץ מגורר לעיסה הסטנדרטית (וכל השאר עם הקמח ומלח ביצה ואם את רוצה גם טיפ-טיפה סוכר, כרגיל..).

אבל מה שבאמת הופך את כל ערמת השומנים ופחמימות הזו לארוחה מבחינתי זו קערה נחמדה של שמנת חמוצה או יוגורט טוב, שמאזנים ומרגיעים את הקונסטלציה.

ולמה אני מספרת לכם את זה, כי בדיוק השבוע ביקרתי אצל פאהימה חברתי מחילף, שהיתה אמא בגן שלנו עד השנה, שבנה כארם עלה לכיתה אלף, והיא הסבירה לי איך מכינים יוגורט מחלב עיזים.

מביאים לרתיחה את חלב העיזים , מכבים מיד כשרותח ומניחים להצטנן. שוטפים ידיים, ומדי פעם דוחפים את הזרת לחלב ובודקים מה המצב. אם אפשר להחזיק בספירה עד 10 בלי לצווח, החלב מצונן מספיק.

מוסיפים כפית יוגורט על כל ליטר חלב, (מה שכנראה נותן השראה לחלב להפוך ליוגורט בעצמו) מערבבים היטב, מכסים ועוטפים בשמיכה ל- 5 שעות. מעבירים למקרר ללילה וזה מוכן.

אם מכאן רוצים להמשיך (באופן טבעי לחלוטין) ללבנה - ממליחים מעט, מעבירים לחיתול כותנה או לשקית בד, קושרים על הברז מעל הכיור או מניחים במסננת ונותנים לזה לטפטף. ללבנה רכה מספיקות 5 שעות – עד לילה. ללבנה כדורים כדאי לחכות 3 ימים, ועדיף אפילו להניח משקל מלמעלה להגרת כל הנוזלים. מגלגלים יפה ושומרים בשמן.

חג שמח!

סימונה.