עלי שקד
קהילה בהתהוות
מאת אלון ירושלמי

שקד – קהילה בהתהוות

כידוע בית ספר שקד עומד כיום בפני שאלות עמוקות ומשמעותיות לגבי המשך דרכו.

ככל שאני מתבונן על המציאות המורכבת שסביבנו ומנסה להבינה, אני מבין יותר ויותר, שלא רק בית הספר עומד בפני שאלה, אלא הקהילה כולה.

בתקופתנו, תחילת המאה ה-21 שנקראת גם התקופה הפוסט-מודרניסטית מה ששולט בכיפה הינו עיקרון אי הודאות, איבוד ה"דרך", אין אמת אחת וגם אין מי שידריך ויוביל. הכל נכון בדיוק כמו ששום דבר אינו נכון והבלבול שורר, במיוחד כשמדובר בתחום החינוך.

(לחץ לכתבה המלאה)

 

שקד – קהילה בהתהוות.

כידוע בית ספר שקד עומד כיום בפני שאלות עמוקות ומשמעותיות לגבי המשך דרכו.

ככל שאני מתבונן על המציאות המורכבת שסביבנו ומנסה להבינה, אני מבין יותר ויותר, שלא רק בית הספר עומד בפני שאלה, אלא הקהילה כולה.

בתקופתנו, תחילת המאה ה-21 שנקראת גם התקופה הפוסט-מודרניסטית מה ששולט בכיפה הינו עיקרון אי הודאות, איבוד ה"דרך", אין אמת אחת וגם אין מי שידריך ויוביל. הכל נכון בדיוק כמו ששום דבר אינו נכון והבלבול שורר, במיוחד כשמדובר בתחום החינוך.

 בעבר הדברים היו ברורים, מחנך היה אדם משכיל שלמד את אומנות החינוך והידע שהיה ברשותו היה רב יותר מידע ההורים. על כן הוא היה בר סמכא להחליט, להוביל ולהורות את הדרך הנכונה. בתקופתנו, תקופת הידע הנזיל, אין יותר הבדל בין בעל הידע- המורה, לבין ההורה. כל אחד יכול ללמוד, ול"דעת" מה נכון ומה לא נכון עבור ילדו. הדבר היפה ביותר הוא שככל שתשאל יותר מומחים, כך תקבל דעות רבות ומנוגדות.

בית הספר, ככל קבוצת אנשים, מורכב מאינדיבידואלים שפועלים על-פי תפיסה חינוכית מאוד ברורה והקונפליקט שעומד במרכז הוא הרצון של מורי בית הספר מחד, לשמור על הייחודי והאנתרופוסופי ואילו הרצון של "ההורים" מאידך ללמוד בבית ספר שמציע אלטרנטיבה ראויה למערכת החינוך הרגילה.

המתח הזה בין השמרני לפלורליסטי הוא מתח מובנה שיכול, אם מטופל כראוי, לתרום למערכת הכללית ויכול לאפשר מחד, בית חינוך חופשי המאפשר לצוות המורים לחנך ולאפשר לילדים לקבל את המזון הראוי לילדים ומאידך להיות קשוב לעולם הסובב אותו.

הבעיה האמיתית בויכוח: שתי כיתות כן/לא הוא לא ויכוח על כסף, גם לא ויכוח על מבנים או על קהילה מול מורים.  אלא הוא ויכוח הרבה יותר בסיסי ועמוק : מי אנחנו קהילת "שקד". האם אנו קהילה?, מהי קהילה?, האם שליחת הילדים לבית הספר משמע שאנו חלק מהקהילה? האם ה"קהילה" יכולה "לכפות" את דעתה על בית הספר?, האם לבית ספר יש "זכות" להיות מנותק מסביבתו?

לכל השאלות הללו אין תשובה של שכל ישר!  התשובות לשאלות הללו אינן תשובות של כן או לא, אלא הן תשובות שחייבות לצאת מהלב ולפגוש את הלב.

למושג: 'חינוך וולדורף', אין משמעות מעבר לעובדה ששטיינר הקים את בית הספר הראשון בבית חרושת לסיגריות, וולדורף   אסטוריה, על פי בקשתו של בעל המפעל, אמיל מולט ומאז נשאר השם וולדורף. גם למושג חינוך אנתרופוסופי, אין ממש משמעות: " בתחילה, קם בי"ס וולדורף כבית-ספר לאנושות ככלל, מעוצב, ניתן לומר, מתוך מעמד הפועלים. הוא היה אנתרופוסופי רק במובן שהאדם שהגה תחילה את הרעיון של בעת הספר, היה במקרה אנתרופוסוף. יש לנו כאן, אם כן, מוסד חינוכי שקם, על בסיס חברתי, השואף לבסס את הרוח ושיטת ההוראה על האנתרופוסופיה. לא עמדה מעולם על הפרק השאלה של הקמת בי"ס 'אנתרופוסופי'. ההיפך, אנו טוענים שמאחר והאנתרופוסופיה יכולה לפעמים להצניע את עצמה, היא מסוגלת לייסד בית-ספר על עקרונות אנושיים אוניברסאליים ולא על הבסיס של מעמד חברתי, תפישות פילוסופיות או כל התמחות אחרת."(מתוך:חינוך וחיים רוחיים מודרניים/רודולף שטיינר).

'ידע האדם' המתאר את שלבי התפתחות הילד מתוך ראיית מדע הרוח הינו ידע רוחי אוניברסאלי ואינו נחלתם של 'האנתרופוסופיים' בלבד.

אני שומע יותר ויותר אמירות כמו: באים לכאן אנשים שאינם מבינים דבר באנתרופוסופיה...

חברים יקרים, אין צורך להבין באנתרופוסופיה, או לקבל אותה, בכדי לשלוח ילד לבית ספר הפועל על פי אלמנטים אוניברסאליים של התפתחות הילד.

בבית הספר אנו מבקשים לחנך ילדים בכדי שיהיו בני אדם חופשיים במחשבתם, בעלי רגש של אמפטיה וחמלה לאחיהם בני האדם  ויזמים ופעילים למען הקהילה והחברה במעשיהם ובפועליהם.

אבל! ויש כאן אבל די גדול,

על מנת לממש את החזון הנפלא הנ"ל של חינוך דור חדש של אנשים בוגרים בחברה , אנשים חופשיים, יש צורך שאנחנו, מורים והורים כאחד נתחנך בחינוך עצמי.

אין כיום משמעות לחינוך, ללא חינוך עצמי. וחינוך עצמי קורא לנו לקחת יוזמה בתחום הקהילתי, חינוך עצמי קורא לנו להבין יותר לעומק מהו ילד? מהו המזון הראוי לו בגילאים השונים? באיזה אופן חינוך החושים משפיע על עיצוב אישיותו הבוגרת.

עלינו להבין שהסביבה החיצונית, אותה אנו מניחים באהבה רבה סביב ילדנו משפיעה באופן ישיר על ההתפתחות ה"תקינה" שלו במובן החברתי, נפשי ורוחי.

ניתן להשתמש בדימוי מתחום הצומח: ניתן לזרוע זרע באדמה יבשה, לא להשקות ולא לטפח ולא ייצא דבר, מאידך את אותו זרע נטמן בערוגה עם אדמת גינה משובחת והשקיה נכונה ונקבל צמח יפיפה.

לרוב אני שומע, אנשים שטוענים שהעולם הוא עולם טכנולוגי ויש לחשוף את הילדים בגיל צעיר לפלאי המחשב והטכנולוגיה. אני רוצה להזכיר לכם, שכולנו גדלנו בחוץ, טיפסנו על עצים, זחלנו בין הקוצים ונפגשנו עם ילדי ה"שכונה' בה גדלנו. כיום הילדים כמעט ולא מבלים בחוץ, כמעט ולא מטפסים, זוחלים או נפגשים בחוץ. משהו ביכולות הולך לאיבוד, לכן, מכיוון שהמציאות היום מורכבת, עלינו לעבוד יותר קשה על עצמנו כהורים ולדאוג שילדינו, יטפסו, יזחלו, ובכלל, יקבלו סביבה נכונה מבחינת גירויי החושים אליהם הם חשופים. קצרה היריעה מלתאר ולהסביר כאן את העומק והחשיבות שיש לעבודה נכונה עם חוש המגע, עם ריתמוסים, עם תנועה ושיווי משקל. אך ניתן ורצוי להפנים, ללמוד ולהכיר יותר. לא מכיוון ששולחים ילד לבית ספר אנתרופוסופי, לכך אין כל משמעות, אלא מכיוון שאנו, כהורים, רוצים! לאפשר לילד שלנו חינוך אחר, שאנו רוצים להתחנך ושאנו מבינים את הקשר בין העבודה שנעשית בגיל הרך לבין המשמעות שלה בהתפתחות יכולות החשיבה, הרגש והרצון של הילד כבוגר. בית הספר אינו בית ספר אנתרופוסופי! ואינו מיועד לילדים אנתרופוסופיים,  בית ספר הינו בית ספר המחנך לחופש והמחנכים הפועלים בו מיישמים את עקרונות חינוך הילד לפי מדע הרוח.  

לבית הספר, יש תפישת עולם מאוד מיוחדת, שאף הוכיחה את עצמה כדרך חינוכית טובה. ישנה חשיבות גדולה שההורים ששולחים את ילדיהם לבית הספר ילמדו על הערכים האוניברסאליים של התפתחות הילד, ללא קשר כלל אם הם אנתרופוסופיים או לא. ערכים אלו הם ערכיים אנושיים ויאפשרו לנו לצמח דור השואף לחשיבה חופשית ומוסר חברתי.

אך אין הדבר מספיק לשלוח ילד לבית ספר חופשי או אפילו ללמוד ולשנות את אורח החיים בבית על מנת לאפשר סביבה איכותית ובריאה להתפתחות תקינה. בעבר זה הספיק, אך בתקופתנו, אנו חייבים להשקיע מאמץ אקטיבי, קשה ומודע לבנות קהילה. ליצור מארג חברתי, קהילתי. מארג שיוצר תרבות שיחה, תרבות אומנותית ותרבות של פעילות למען האחר. תרבות קהילתית זו צריכה ויכולה להתפתח מתוך השיח האנושי וכלל אינה קשורה למעמד של הורה, מורה. בספרה החברתית יש שוויון ובה כל אדם הוא אדם באשר הוא אדם. עלינו ליצור קהילה אנושית פעילה, חיה ונושמת סביב היוזמות השונות- משפחתונים, גנים, בית ספר, תיכון, סמינרים למבוגרים, הוצאת ספרים, עלון, עיתון, קרן יוזמות , חנויות ועוד... אלו כולן פעילויות המתרחשות בטבעון סביב האנתרופוסופיה, כיום נדרש מאמץ חדש, ליצור לב אנושי שיפעם ויעזור לחבר בין כל האנשים והיוזמות. לב זה מתהווה בימים אלו בדמותה של מועצת שקד, אשר תפעל למען מימוש החזון הקהילתי חברתי, של האנשים הרואים עצמם שייכים אל המארג האנושי המשותף שנקרא – קהילת שקד.   

אני מבקש לנצל במה זו ולהודות לכל האנשים הטובים שהאמינו ומאמינים ברוחו של האדם ומאפשרים מתוך אמונתם לבית הספר ולגנים לפעול, כבית ספר וגנים חופשיים. ללא תמיכתכם הכלכלית, הנפשית והתנדבותית ללא סוף לא היה יכול לקום המפעל היקר הזה. ולא היו יכולים להתרומם כל כך הרבה יוזמות ופעילויות נלוות.  הערכתי הכנה נתונה למאמץ האנושי שמתקיים כבר 21 שנה, כאן בטבעון, מאמץ משותף לקבוצת אנשים הכוללת, מורים, הורים וידידים הפועלים ללא לאות.

                                                                                                            אלון ירושלמי

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טופס פניה

Tivonet