כיתה ט' "שקד" באורט טיבעון

שמונה תלמידים, שמונה תלמידים בלבד -  נרשמו בראשון לספטמבר לכיתה ט' האנתרופוסופית שנפתחה השנה באורט טבעון, לאחר שנה מורטת עצבים של הכנות. באותה שנה הפכפכה נראה היה שאין דבר אחד ביוזמה הזו שלא משתנה מדי יום – הרכב המורים, מספר התלמידים, ההורים המעורבים, ובוודאי מצב הרוח שנע בין תקוות ושאיפות גדולות למפחי נפש – אך בכל זאת, כנראה, דבר אחד נותר יציב וברור דיו: הצורך להעמיד לרשות בוגרי בית הספר שקד בית ספר תיכון וולדורף בתוך טבעון, שיפעל כיוזמה קהילתית וישאף להעמיד אלטרנטיבה תיכונית הלוקחת על עצמה סטנדרטים גבוהים של מצוינות, רצינות ועדכנות. וצורך זה, כנראה, היה חזק מכוחות-הנגד.

 

הרעיון לשלב את הכיתה בתוך אורט נראה לרבים מופרך: כיצד ניתן לשמור על הייחוד של החינוך אנתרופוסופי בלב לבו של החינוך הממלכתי? ואם נשמור על הייחוד – האם השוני לא יביא לניכור ולעג? האם תלמידי שקד המעודנים לא יפלו טרף בידי האורטניקים המחוספסים?

 

חששות אלו היו הראשונים להתבדות. תלמידי אורט ותלמידי שקד, מתברר, לא באמת שונים אלו מאלו. בקמפוס הירקרק של החטיבה נוצרו עד מהרה קשרים בין תלמידינו לשאר השכבה – ואז גם החלה ההצטרפות של תלמידים מכיתות אחרות, שחשו שהיוזמה האנתרופוסופית מציעה חינוך שקרוב ללבם. וכך, לאחר תקופה דינאמית ורבת אתגרים חברתיים, שבה הרכב הכיתה השתנה כמעט מדי שבוע – אנו מונים כיום כ-16 תלמידים – פי שניים ממספרנו ב-1 לספטמבר.

 

השבוע שלנו נפתח בשיעור "שינג אי", אמנות לחימה סינית רכה המקנה למתרגליה גמישות, דיוק בתנועה, יציבה טובה וכושר ריכוז. בקרים אחרים נפתחים בשירה. אחר כך אנחנו נפנים ללימודי התקופה: השנה למדנו, כראוי ליוזמה מסוג זה, על ימי החלוצים, ואחר כך עסקנו בתנ"ך, פיסיקה ותולדות האמנות. לימודי המתמטיקה והאנגלית נערכים בהקבצות עם כלל השכבה. שמונה שעות שבועיות מוקדשות לסדנאות אמנות תקופתיות – כגון פיסול באבן, ציור, נגרות או קליגרפיה יפנית.

 

מאפיין ייחודי נוסף של חיי הכיתה הוא יום הלימודים הארוך, הנמשך עד שמונה וחצי בערב: מדי יום שני, לאחר יום הלימודים הרגיל, מתחלקים התלמידים על-פי בחירתם ללימודי כדורגל או לקורס מספרי סיפורים. לאחר מכן ישנה פעילות של ספורט אתגרי, המפתח בתלמידים כוח רצון ונחישות ואומץ: בחצי השנה החולפת הוקצה להשתלמות בקיר הטיפוס ברמת ישי. לאחר מכן אנו חוזרים לכיתה, מכינים יחדיו אורחת ערב ומתפנים לשיחה השבועית, שהיא לב הפעילות החינוכית. השיחה היא התאמנות קבוצתית על תקשורת פתוחה וקשובה ועל קבלת החלטות בקונצנזוס, שבה למורים ולתלמידים קול שווה. בשיחה עולים ונידונים הקשיים והלבטים הלימודיים והחברתיים, ובעניינים מסויימים גם מתקבלות החלטות מעשיות.

 

בתום כל תקופת לימודים של נושא מסוים, אנו משתדלים לערוך אירוע או פרוייקט מיוחד – כמו שבוע בנפחיה ביודפת, שיחת ועידה עם אסטרונאוט שהלך על הירח, טיול לאור לפידים בכרמל ועוד.

 

הקמתה של יוזמה ייחודית שכזו, המבקשת לשלב באופן פורה ואינטגרלי בין חשיבה ומעשה אנתרופוסופיים לבין המערכת הממסדית, מבלי לאבד מאיכות החינוך מחד ומבלי להסתגר בבועה מתבדלת מאידך, מלווה כמובן בקשיים מרובים ושאלות הרות-גורל. עצם הניסיון לשתף פעולה באופן זה אינו מובן מאליו ויש בו מפריצת הדרך. אך אם תמשיך היוזמה ותצליח, אין ספק שתעורר התעניינות רבה ותתרום את תרומתה לשינוי החינוך בישראל.