לסיפור הסיפורים ערך רב בילדות. הן בשביעון הראשון והן בשני. בשביעון הראשון, בגילאי 3-4, אוהבים הילדים לשמוע את אותו הסיפור פעם ועוד פעם, כך הם יכולים לנשום אותו ולחלום בתוכו. הם לומדים אותו בעל-פה ואומרים אותו בלב תוך כדי מהלך סיפורו.

מגיל 5 ועד לגיל 8 (לפחות) שמחים הילדים לשמוע מעשיות – אותם סיפורים המכונים בטעות אגדות ואשר טבע הרצון והפעולה באים בהם לידי ביטוי. בסיפורים אלו פוגשים הילדים את תמונת האדם השלמה ולומדים דרך חלום ותמונה מיהו האדם. סיפורים אלה הם אנונימיים והדמויות מייצגות באופן סטריאוטיפי שאלות שונות כגון גורל, מהות הנפש והאני אשר מחפש קשר אל עצמו ומתמודד עם חולשות אנושיות רבות בדרך לידיעה עצמית והתמרה.

בסיפורים אלו משתקפים פחדים רבים אשר הילד חווה באופן מעורפל. לעיתים הגיבורים חוצים את הסף ושבים לחיים באמצעות פעולות ההכרה והידיעה. סיפורים אלו נרקמו לפני מאות שנים והיוו מרכיב חינוכי בתרבויות השונות.

הילד פוגש דרכם את משאלותיו הכמוסות כאשר הוא יודע שתמיד הסוף יהיה טוב. סוף צדיק לגאולה ואושר וסוף רשע לאבדון.

שלמה אבס ליקט ואסף מהם בספריו הרבים, אמליץ כאן על ארבעה קבצים נבחרים: הציפור הלבנה, אוצר המעשיות הקלאסיות, ספר סיפורי ג'ק וסיפורי גמדים וענקים.

כדאי לקרוא כל קובץ בתשומת לב לפני שמספרים ממנו לילד, לראות איזה סיפור מרגיש נכון ואיזה מפחיד מדי לדעתכם ועדיף לחכות איתו.

נסו לספר באופן חופשי ככל שניתן, בדרך זו יקל על הילד להתחבר אל התמונות החיות בסיפור.

לילדים הגדולים יותר, כיתות ב'-ה' לפחות, ניתן לספר סיפורים בהמשכים. בגיל הזה הילד מסוגל לאחוז בתהליך מתפתח ומורכב וישמח ללוות את הגיבורים זמן ארוך. אזכיר כאן כמה כאלה: ג'ני מאת פול גליקו, האריה המכשפה וארון הבגדים מסדרת נרניה, מבחר ספריה של אסטריד לינדגרן (רוניה בת השודד, מיו מיו שלי, האחים לב ארי), סדרת טרן הנודד של לויד ג'ורג', ומומו והסיפור שאינו נגמר מאת מיכאל אנדה.

ערן פז.