"אמר רבה בר רב הונא, הכא בציפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות. תנא דבי רבי ישמעל למה נקראת ציפור דרור, שדרה בבית כבשדה" (מסכת שבת)

פגשתי במשפט זה מהתלמוד במסגרת שיעור שקיימנו לקראת פסח.

ציפור דרור – כי אינה מקבלת מרות, שדרה בבית כבשדה.

שתי אמירות פשוטות אך עמוקות על חירות.

הימים ימים של אביב, עוד מעט פסח- חג החירות ואצלנו בבית עוד מעט לידה, יש עוד המון לעשות בתקווה שהתינוקת תחכה עוד קצת. איפה נמצא זמן ומקום למעט חירות, ואולי נחכה לשנה הבאה, לפסח הבא....

אני מקשיב לשירת הבוקר של הציפורים, מביט בהמולת האביב שאוחזת בן, תנועה חפוזה של ציפור נושאת מקל במקורה, ובונה את קינה, וציפור אחרת הנושאת אוכל לגוזליה שזה עתה בקעו. ואני חושב על ציפור הדרור שדרה בבית כבשדה, מה הכוונה?

אולי רוצים חז"ל לומר כי החירות היא פנימית וגם אם כולאים את הגוף בתוך בית, הרוח משוטטת במרחבי השדה, שכעת פורח באביב גווניו וצליליו. כי הרוח אינה מקבלת מרות והיא באמת חופשייה ודבר אינו יכול לכלוא אותה.

וכך אני מבקש את השדה שבבית, את המשמעות והטעם, את הייעוד למקום בו אני נמצא עכשיו. האם ניתן להתמסר ל"עבדות המתוקה" של שטיפת הכלים, החלפת החיתולים, הבוקר שמתחיל באמצע הלילה? אפגוש במרחביו של השדה מתוך הבנת האמון העדין של ילדיי בי, באהבתי אותם, שתכיל ותקבל ותפתח מרחב של חירות בתחילתה של דרך עבורם.

הזמן הזה, אומרת לנו התורה, הוא זמן של התחלה בטבע, חיים חדשים באים לעולם. ובזיכרון ההיסטורי של עם שיצא מעבדות לחירות- החודש הזה ניסן, ראש חודשים הוא, "ראשון הוא לכם לחודשי השנה". זמן שבו אני יכול להאיר את המקומות שלהם אני עבד, את מה שמצמצם אותי מתוך מרחבי השדה אל בין המצרים. ובבואה של נשמה חדשה אל משפחתנו, אני מכיר בכך "שנשמה שנתת בי טהורה היא" ושירת השדה פתוחה בפנינו בכל עת.

בשכונה בסמטת פיש, בשבת הראשונה של כל חודש, מתקיימת קבלת שבת, ובביתנו פעם בשבועיים בימי חמישי בערב שעורים בתחומי היהדות. טל להתקשרות 9534502- 04