עלי שקד
אנו נושפים לפידים

אומנויות הקרקס כמדיום לשינוי חברתי

כמה פעמים נדמה לנו שהחושך מסביב הוא אינסופי? כמה פעמים איבדנו תקווה שמשהו ישתנה? שבכלל יש סיכוי שדברים ישתנו? האם בוקר אחד קמנו ואמרנו צריך לעשות משהו, ואני אעשה!!! יש כאלה, אבל כמה הם? כמה אנשים באמת עושים מעשה בכדי להוסיף כמה שביבים של אור שיפזרו את החשיכה, חשכת הבורות והשנאה?

מאת: חניתה - קרולין הנדלמן

 

(לחץ לכתבה המלאה)

לפני כשמונה שנים הקמנו דיוויד ברי ואני, בעזרתם של חברים, את בית הספר הישראלי לקרקס בכפר יהושע, לאחר שעבדנו מספר שנים בכפר טיפולי (Warrah village-curative home ) בסידני, אוסטרליה, שם, זכינו להתבונן בנפש האדם על גווניה וביטוייה, על האור והחושך שבה. מעבודה טיפולית פרטנית וקבוצתית עם אנשים בעלי מוגבלויות הפנינו את משאבינו האמנותיים אל הצורך בשינוי חברתי. מצאנו שהקרקס הוא כלי נפלא שדרכו ניתן להפגיש ולחבר בין אנשים.  הקרקס הפך עבורינו כלי לשינוי חברתי, מדיום לריפוי קהילתי.

 

אומנויות הקרקס הופכות כאן לכלי של עשייה חברתית רחבה, אפשרות להביא את אור התבונה למחשכי הדעות הקדומות והסטריאוטיפים באמצעות הכלי הנפלא העומד לרשותנו- אומנויות הקרקס. כשיוצרים פירמידה משותפת, כשמעבירים כדורים, כשפועלים ביחד, כשנוגעים, נשענים, צוחקים, מגלים פתאום ש"לאחר אין קרניים והוא גם לא בצבע ירוק"- מדברי אחד מבני הנוער שהשתתף ב'יום בקרקס-יהודי ערבי'. מגלים פתאום שיש הרבה דברים משותפים. מגלים שיש הרבה שוני אבל גם הרבה במשותף. הקרקס מאפשר לנו להשתמש בכלי לא מילולי שעוקף את עולם השפה שחוצץ בינינו ומאפשר לנו לפעול ביחד מעבר למילים. פעולה זו, פותחת לנו צוהר לרצון במפגש שיש בו מילים, לרצון להכיר.

בקרקס כפר יהושע מופנים עיקר משאבינו לעבודה עם ילדים ונוער מתוך תקווה שאלו בדרכם, ישפיעו על הוריהם. קבוצות נוער מכל הקשת החברתית: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, יוצאי אתיופיה, רוסיה, ארגנטינה ועוד. בני נוער מפנימיות וכאלו שיש להם בית טוב לחזור אליו, נפגשים בקרקס בכדי ליצור פירמידה, להעביר כדורים וקלאבים, לצחוק להכין מופע משותף ופשוט להכיר. והנה, אין "אויבים", אין "אחר", ישנם בני אדם עם שמות ופנים ולכל אחד סיפור משלו.

 

אינני מתיימרת להציג את הקרקס כמרפא אולטימטיבי לחוליי החברה הרבים. כמו הקרקס ישנם אמצעים רבים נוספים לשינוי, לריפוי. אך אם אנחנו באמת מבקשים ... את החושך לגרש, אנחנו צריכים בראש ובראשונה להודות בקיום שלו בתוכנו ובסביבתנו. ובכדי להדליק את הלפידים, אנחנו פשוט צריכים לרצות, לרצות באמת, עד שהדבר יהיה כאש בעצמותנו. האש הזאת תמצא לעצמה את הנתיב, את האמצעי דרכו ת, כשמעבירים כדורים, כשפועלים ביחד, כשנוגעים, נשענים, צוחקים, מגלים פתאום ש"לאחר אין קרניים והוא גם לא בצבע ירוק"- מדברי אחד מבני הנוער שהשתתף ב'יום בקרקס-יהודי ערבי'. מגלים פתאום שיש הרבה דברים משותפים. מגלים שיש הרבה שוני אבל גם הרבה במשותף. הקרקס מאפשר לנו להשתמש בכלי לא מילולי שעוקף את עולם השפה שחוצץ בינינו ומאפשר לנו לפעול ביחד מעבר למילים. פעולה זו, פותחת לנו צוהר לרצון במפגש שיש בו מילים, לרצון להכיר.

 

 

 

 

חניתה-קרולין הנדלמן

קרקס כפר יהושע

054-2313134

 

 

 

 

טופס פניה

Tivonet