עלי שקד
גן וולדורף

מאת: יפה מאיר

שבע השנים הראשונות של החיים הם תקופה של גדילה ושינוי. הילד מתחיל מסע. במהלך שלושת שנות חייו הראשונות הילד פוגש אתגרים כמו לימוד ההליכה, הדיבור והחשיבה. במהלך השנים הבאות יצטרך לפתח מיומנויות רבות כדי להפוך לעצמאי. חינוך הילד הצעיר הוא אתגר אדיר כי הוא דורש מההורים והמורים לחדור לתוך משימות פרקטיות המובילות את הילד לקיום הארצי שלו.

 

(לחץ לכתבה המלאה)

שבע השנים הראשונות של החיים הם תקופה של גדילה ושינוי. הילד מתחיל מסע. במהלך שלושת שנות חייו הראשונות הילד פוגש אתגרים כמו לימוד ההליכה, הדיבור והחשיבה. במהלך השנים הבאות יצטרך לפתח מיומנויות רבות כדי להפוך לעצמאי. חינוך הילד הצעיר הוא אתגר אדיר כי הוא דורש מההורים והמורים לחדור לתוך משימות פרקטיות המובילות את הילד לקיום הארצי שלו.
מטרת החינוך היא להביא את נפשו של הילד להרמוניה עם גופו. הגוף הפיסי הופך להיות כלי המשרת את הילד לשארית חייו.

בשנים הראשונות של חייו הילד לומד דרך חיקוי. את ההליכה והדיבור, את הדרך לטיפול בחפצים, להתלבש ולהתפשט, הרגלי אכילה והרבה יותר מכך הוא לומד דרך החיקוי.
הילד מתעצב ולומד לשלוט בגופו דרך החושים ודרך החיקוי. הלימוד של הילד בגיל הרך הוא עניין של התנסות חוויתית דרך החושים ואז – לשחק במשחק החופשי כדרך לספיגת החוויות שהתנסה בהן.
הלימוד דרך החיקוי הוא לימוד ללא כל הסברים או הוראות פדגוגיות. הילד סופג את כל מה שמתרחש סביבו. ילדים לא לומדים לדבר דרך הסברים ולא לומדים ללכת דרך הוראות כיצד לנוע. הם לומדים יכולות אנושיות מסובכות לפי הדוגמא שהמבוגר נותן להם. ילד בגיל גן מבין את הפעולה באופן אינטואיטיבי ואז הוא מחקה. המוכנות לפעולה והמוטוריקה הפיסית קשורים לרשמי החושים. ז'אן פיאזה קרא לתקופה זו אינטליגנציה סנסורית מוטורית. הילד עושה את מה שהוא רואה וחוזר על מה שהוא שומע. אין לו מילים להמשיג את מה שהוא עושה. כאשר חווית החושים מסיימת את תפקידה הילד הופך להיות יותר תודעתי. חשוב לא לקצר את זמן החיקוי על ידי פיתוח האינטליגנציה האבסטרקטית. וזה בדיוק מה שקורה כאשר מחנכים את הילד וורבלית דרך הסברים. התעוררות מוקדמת של אינטליגנציה אבסטרקטית פוגעת ביכולת החיקוי. בגן אפשר לראות את הילדים האלה שמסתובבים עם ידיים בכיסים ומשעמם להם. לילדים אלה קשה להיכנס למשחקים המתנהלים בדרך של חוסר מעצורים וחיקוי. (וזוהי אחת הסיבות לכך שיש עדיפות לקבלה לגנים לילדים שהתחנכו במשפחתונים ברוח וולדורף, שם הושם הדגש על החיקוי ולא על פיתוח אינטליגנציה אבסטרקטית).
בילדות הדוגמא האישית היא זו שמעלה את המוטיבציה של הילד, מאוחר יותר הילד יעשה רק את מה שהוא מבין. הרצון שלו יהיה תלוי בחשיבה ותובנה.


ריתמוס קבוע עוזר לחיי הילד. ולכן, הגנים שלנו מעצבים אווירה ריתמית ברורה. לכל יום יש את הריתמוס שלו. הבוקר מתחיל במשחק ועבודה, לאחר מכן 'מעגל' המכיל דקלומים וחרוזים, שירה ומשחקי מעגל, ארוחה ולאחריה משחק ועבודה בחצר. הבוקר נגמר בכניסה חזרה לגן והשמעת סיפור, מעשיה או אגדה. גם לשבוע יש את הריתמוס שלו – יום של אפיה, יום של צביעה בצבעי מים וכן הלאה.
גם לארוחה השבועית יש ריתמוס קבוע – יום אורז ויום דייסה ולאחריו לחם דוחן ולחם שיפון וכן הלאה.
ולבסוף הריתמוס השנתי, שם מציינים את עונות השנה, סתיו - זריעה, הכנת ריבה מפגש עם הכותנה (ועוד...),חורף - עבודה עם נרות, גמדים קטנים, ספלולים ובלוטים ועוד.., דרך העונות והחגים שהם נקודת שיא בכל עונה הילד מחזק את הקשר שלו למעגל הריתמי של השנה.
(הריתמוס המוכר הוא גם חלק מחיי המבוגר. קימה בבוקר, רחצה, צחצוח שיניים, הרתחת מים וכדומה.. לפעמים, כשהריתמוס הזה משתנה, הדבר יכול להשפיע על הלך רוחו של המבוגר.)
ביטחון רגשי מגיע מריתמוס וחזרה.


לילד הצעיר יש קשר חזק לסביבתו, כל דבר שהוא פוגש משאיר בו רושם. העולם שמחוץ לילד חודר פנימה אל תוך הילד דרך חושיו. מאחר והסביבה בה הילד חי משפיעה עליו לעומק, אנחנו משתדלים ליצור אווירה המזינה את החושים. הגן הוא מקום של יופי, הקירות וורודים, ווילונות סביב, שולחנות וכסאות עץ, משחקים עשויים עבודת יד של הורים ומחנכים... הסביבה היא פשוטה ומרגיעה.
הילד הצעיר לא רק קולט ומגיב לסביבה, הוא גם משקף ומבטא את המחוות של הסביבה ואת האנשים בחייו. וכאן מוטלת עלינו אחריות גדולה, המבוגר אמור להיות אדם הראוי לחיקויו של הילד.
הדברים החשובים באמת לילד הצעיר הם לא מה שאתה אומר, או מה שאתה מלמד, כל אלה לא משאירים רושם גדול, הדבר החשוב הוא מה שאתה! מה שבא לידי ביטוי דרך המחוות שלך! כל דבר שאתה עושה עובר אל הילד, אל תוכו. וזוהי הנקודה העיקרית. הילד מגיב לכל ההתרשמות שלו מהאנשים סביבו. כל דבר הנעשה ליד הילד חודר אל נפשו. ולכן, חינוך וולדורף בגיל הרך הוא בעיקר חינוך עצמי של המחנך. אנו מודעים לעצמנו וחייבים לפעול כדי לשנות את עצמנו כך שהילד הנמצא תחת השגחתנו יוזן על ידי אמת, יופי וטוב. וכל אלה, אנו משתדלים שיהיו חדורים במחשבתנו, מילותינו ומעשינו.
הדרך בה אנחנו ניגשים אל הילד במהלך שנות ילדותו יכולה לקבוע את עתידו.

בגן וולדורף לילדים ישנה אפשרות להשתתף בכל הפעילויות המסורתיות של הבית: בישול ואפייה, ניקיון וכביסה, תפירה וסריגה, בנייה וגינון.

החומרים והמשחקים מעוררים את הילד להשתמש בדמיון ויוזמה שלו. אנחנו מעודדים את היכולת הטבעית של הילד לטרנספורמציה, כל חומר טבעי הילד יכול להפוך אותו לכלי משחק. ולכן, בגן יהיו חומרים שהילד יכול להפכם לכלי עבודה או כלי מוזיקאלי, לסירה או לטלפון, לכרטיס או למכונית. הצעצוע ה'לא מושלם' משאיר את הילד חופשי להשתמש בדמיון שלו, כל חומר בגן יכול לשמש למטרות רבות והגבול הוא הדמיון והיצירתיות של הילד.
מחנכי וולדורף משתדלים להשאיר את החוש הטבעי של הילד לפליאה. אנחנו עושים זאת על ידי הקפת הילד בתודעת האגדה, תודעה המאשרת את מציאות ישויות הטבע, כמו גשמיאל שר הגשם ופיות השיניים. הילדים בברכת המזון מודים לשמש המעניקה חום ולאימא אדמה וכן הלאה.
לימוד וגדילה קשורים יחדיו. הילד לא רק לומד הוא גם גדל. הילד מתפתח פיסית בדרך טובה יותר על ידי פעולות הדורשות מיומנות כפיים ולא דרך ישיבה מול מסך הטלוויזיה או משחק בצעצועים אלקטרוניים שדורשים מינימום של תנועה. כל פעולת לימוד קשורה גם לפעולה של רצון. לימוד דורש מאמץ. בגיל הרך הרצון עדיין קשור לחושים ללא מעורבות התודעה. אנו מביאים את העולם אל הילד דרך חושיו, לא דרך תודעתו. כאשר אנחנו המבוגרים, עובדים בשמחה ובאהבה ליד הילד, הילד מצטרף. לא כי הסברנו ותמללנו למה צריך לעבוד. דרך שמחת החיים ואהבת העבודה שלנו, המבוגרים, אנחנו מעירים את התעניינותו של הילד בפעילות שלנו.
. כאשר הילד נמצא בשלב החיקוי הוא אוהב לשמוע את אותו סיפור שוב ושוב ולשחק את אותו משחק יום אחר יום. אפשר לומר שהילד נמצא בשלב של זיכרון חזרתי. בחזרה על מצב או סיפור הילד נהנה להיזכר. כולנו מכירים את השלב הזה בו אנחנו מספרים סיפור והילד מבקש את אותו הסיפור שוב ושוב.
הילד בגיל הרך לא נמצא במקום של משא ומתן. כל משא ומתן עם הילד נוטע בו חוסר ביטחון במבוגר שלידו. הילד נשאר עם הרושם של מבוגר מהסס, חסר ביטחון. חופש להחלטות יכול להגיע רק כאשר האדם נמצא במקום של תובנה פנימית משל עצמו. ואם ניתן לילד להתפתח דרך השלבים הטבעיים בהם הוא נמצא, הוא יגדל להיות אדם שפועל מתוך חופש שמגיע מתובנה פנימית של עצמו. המפתח לחינוך בגיל הרך הוא אמון במבוגר ואפשרות למשחק חופשי המלא בתנועה. האמון של הילד במבוגר הוא גדול. הילד מתייחס אל כל מה שקורה סביבו כאל דבר הראוי לחיקוי ואמון. וחשוב לא לפגוע באמון הזה. כאשר מבוגר לא יודע מה הוא רוצה ומשאיר את האחריות ואת ההחלטות בידי הילד – זוהי בגידה באמון.
הילד זקוק למבנה ברור ומעוצב של יומו, זהו הבסיס הטוב ביותר לשארית חייו. ולכן חשוב להבין כי הבית והגן הם חיי הילד. חשוב שתהיה המשכיות של החוויות בין שני המקומות.

הרעיון הראשוני הוא בעצם חינוך שאינו הכנה לדבר מה שצריך להגיע אליו אלא כהגשמת שלב של התפתחות. הגן שואף להגיע להגשמה זו על ידי הבאת חוויות ופעילויות המאפשרות לילד להתפתח במלואו בכל שלב של התפתחות.
יפה מאיר.
טופס פניה

Tivonet